<h1>ראב"ן סימן ש"נ</h1>
<h2>דף ב:</h2>
פר"ח הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מפרש בירושלמי כנגד מלאכה ומלאכות שכתוב בתורה והן ס"א, כשתוציא ג' מלאכתו שבויכלו השמים, וד' שכתב בהן ועשית ויעשה (ויעשה) [ותעשה], ולרגל המלאכה, וי"ג שכתב בהן כל מלאכת עבודה לא תעשו הרי כ"א נשארו מ', ובכלל הנשארים ששת ימים תאכל מצות עד לא תעשה מלאכה ולמה (זכה) [זה כי] בפירוש אמרו בתלמוד [א"י] שבא זה הכתוב להשלים ל"ט מלאכות שבתורה, ויש שמוציא מכלל המ' ויבא הביתה לעשות מלאכתו ויש שמוציא והמלאכה היתה דים ונשארו ל"ט. ועתה אפרשם ס"א מלאכות שכתב בתורה ג' דויכלו השמים, ולרגל המלאכה ד', ויבא הביתה לעשות מלאכתו ה', בהחדש הזה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם ו', ב' בעשרת דברות הראשונות, וב' בדברות האחרונות הרי י', באלה המשפטים במלאכת רעהו, בכי תשא ה', ובויקהל משה י"ח, ובאלה פקודי ד', הרי ל"ח, בצו את אהרן יעשה לכל מלאכה, בויהי ביום השמיני כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם, באשה כי תזריע (ב') [יעשה העור למלאכה], באחרי מות [ו]כל מלאכה לא תעשו הרי מ"ב, ובפרשת שור או כשב י"א הרי נ"ג, בפנחס ז' הרי ס', בראה אנכי לא תעשה מלאכה. הוצא מהן ג' דויכלו דלאו מלאכה היא כי בדיבור ובמאמר נעשו, ועשית כל מלאכתך ראשונות ואחרונות, וששת ימים יעשה מלאכה דכי תשא, ששת ימים תעשה מלאכה דויקהל [ודאמור] והם עשה ולא לאו, וי"ג כל מלאכת עבודה שנאמרו במועדות שאוכל נפש מותר בהן ובשבת אסור הרי כ"א נשארו מ', הוצא לעשות מלאכתו [פ' וישב] שהוא לעשות צרכיו ולא מלאכה ממש, הרי ל"ט נשארו כנגד מ' מלאכות חסר אחת.
